תוכנית "פחת מואץ" של משרד האוצר

המשבר הכלכלי העולמי מתגבר אך הממשלה רדומה. משרד האוצר אמנם החל ליזום מהלכים שונים להאצת הצמיחה, אך אין בהם בשורה של ממש. המהלך הנוכחי אשר מוביל משרד האוצר בתגובה למשבר העולמי, הוא מתן הטבת מס לתעשיינים באמצעות "פחת מואץ" לעידוד השקעות במכונות וציוד. בהתאם לתכנית, יונהג פחת אחיד למפעלים בענפי התעשייה והמלונאות, בגובה של 50%.

"פחת" הינו מונח המבטא את ירידת הערך של נכס כתוצאה מבלאי. בחשבונאות ובדיני המס מאפשרים בעיקרון את ניכוי הפחת השנתי מנכסים המשמשים את הנישום בייצור הכנסתו. כיום, תקנות מס הכנסה קובעות הכרה בשיעורי פחת שונים, הנעים בין 7%-40%, בהתאם לסוג הנכסים ואופי הפעילות במפעל. האוצר מציע להגדיל את שיעור הפחת בצורה אחידה ל 50% עבור השקעות שיעשו בתקופה שבין 1.6.2008 עד 30.5.2009.  

הבעיה המרכזית בתכנית "פחת מואץ" היא שמדובר בהטבת מס המיועדת רק לתעשיינים ולמלונאים, ולא לכלל העסקים במשק. הטבת המס מפלה בין המשקיעים בציוד, אשר ייהנו מההטבה, לבין המשקיעים בהון אנושי ובקניין רוחני, אשר לא ייהנו מההטבה. רבים מחברות ההיי-טק והסטארט-אפים, עשויים שלא ליהנות מהטבת המס. בדומה לכל "הטבת מס", מדובר בניסיון פסול להשיג תוצאות כלכליות באמצעות חוקי המס, תוך סטייה מבסיס מס נורמטיבי.

בעיה נוספת היא העלות הגבוהה של הטבת המס המוערכת בשני מיליארד שקלים. בעוד הממשלה נאבקת כיצד לקצץ בתקציב 2008, נותנים כאן הטבת המס אשר עשויה מצד אחד, לעודד השקעות סרק בציוד שאין להן הצדקה כלכלית, ומצד שני, היא עשויה להינתן לפעילות שממילא הייתה מתקיימת.

תוכנית האוצר עשויה להתברר גם כבלתי-חוקתית. כך, בפסק דין בעניין ק.א.ל נקבע כי הענקת הטבת מס לאחד, פירושה הוא, גריעה מזכותו של אחרים ופגיעה בחופש העיסוק שלהם, עד כדי הכנעתם וחיסולם כגופים פעילים בשוק, ולפיכך היא בלתי חוקתית.

במקום "פחת מואץ", יש לתקן את "תקנות הפחת" ולקבוע שניתן יהיה לנכות "פחת כלכלי", כולל נכסים שהם קניין רוחני, וזאת ביחס לכלל העסקים במשק. כיום, סוגיית "הפחת" מוסדרת בתקנות שנקבעו בשנת 1941, אשר כמעט לא עודכנו במשך השנים. התקנות גרועות בגלל מה שיש בהן - קביעת קצב שחיקת נכסים המנותק מהמציאות הכלכלית, ובגלל מה שאין בהן - כאשר מבקשים לנכות פחת מנכס שאינו מופיע בתקנות, כמו נכסים בלתי מוחשיים, מסתמכים פקידי המס על תקנות שנקבעו עוד לפני קום המדינה וטוענים כי לא ניתן לנכות פחת בגין נכס שלא נכלל בתקנות.

ישראל נחשבת אמנם כמעצמת היי-טק, אך מערכת המס הישראלית עדיין מיושנת ואין בה מענה ראוי לסוגיות הנובעות מסביבת העסקים המודרנית. הרשויות בישראל אינן עושות די על מנת להתאים את חקיקת המס לעידן של גלובליזציה והתקדמות טכנולוגית, ופוגעות בדרך זאת באזרחי מדינת ישראל ובמשקיעים הזרים.

בנוסף לכך, שיעורי המס בישראל הם גבוהים יחסית ומהווים תמריץ לעסקים לעבור למדינות עם שיעורי מס נמוכים יותר. מתן הטבות מס סלקטיביות לתעשיינים, במקום הפחתת מסים לכלל הענפים במשק, יוצר עיוות חדש על גבי עיוות קיים.

התעשייה בישראל תוכל לשגשג בצורה משמעותית רק במידה ותובטח לה עצמאות וחופש ממעורבות ממשלתית. במקום חלוקת סובסידיות והטבות שונות אשר נזקם רב מתועלתם, יש להגמיש את הרגולציה ולהפחית את המסים. הנסיון העולמי מוכיח כי הפחתת המעורבות הממשלתית במקביל להפחתת מסים היא הדרך היעילה ביותר להשגת צמיחה כלכלית וחברתית.

* ד"ר נוב הוא עורך דין במחלקת המסים במשרד איתן, מהולל - עורכי דין, ומרצה בביה"ס למשפטים במכללה למנהל-המסלול האקדמי.

המאמר פורסם ביום 19 במאי 2008, ב"גלובס"